פלאפון תקשורת בע"מ נ' עיסה ואח'

החלטה

בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות.

בתצהיר התומך בבקשה נאמר כי המבקשים מעולם לא חתמו על אישורי המסירה של האזהרה שהומצאו להם (לטענת המשיבה). לטענתם, נודע להם לראשונה אודות תיק ההוצאה לפועל בעקבות הליכים שננקטו נגדם. לטענתם, החתימה על אישור המסירה אינה חתימתם והיא "מזויפת". לגופו של עניין נטען רק כי החיובים שחויבו המבקשים על ידי המשיבה הם "מוגזמים".

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הומצאה האזהרה לביתו של מבקש 2 שהינה אחותו של המבקש 1. מכאן שמדובר בהמצאה חוקית. עוד נאמר כי ההתנגדות הוגשה לאחר חודשים רבים מתום המועד לעשות כן ואין בכתב ההתנגדות כדי לגלות הגנה הראויה לבירור. המשיבה גם מצביעה על תשלומים שביצעו המבקשים לטובתה, לפני מועד המצאת האזהרה, ללמדך כי טענתם בדבר היעדר חוב היא טענה מופרכת שאין בה דבר.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

נפתח בסוגיית המצאת האזהרה. המבקשים טענו כי החתימה על גבי אישור המסירה היא "מזויפת" ואינה חתימתם. והנה, עיון באישור המסירה מעלה כי הוא כלל אינו חתום על ידי מקבל האזהרה (ע"ג אישור המסירה צוין "מסרבת לחתום"). משאין מדובר באישור מסירה חתום, נשמט היסוד לטענה כי מדובר ב"חתימה מזויפת" או חתימה שאינה של מי מן המבקשים. ודוק: על מנת להפריך את עצם סירוב המקבל לחתום על אישור המסירה היה על המבקשים להביא תצהיר ממי שקיבל על פי האישור את כתב התביעה שיסביר כי לא קיבל את האזהרה. דבר זה לא נעשה ומשכך, עומד בבדידותו תצהיר המוסר מטעם המשיבה והערתו על גבי אישור המסירה המהווים ראיה לאמיתות נסיבות ביצוע ההמצאה (ראו גם: סעיף 7ד לחוק ההוצאה לפועל בדבר היות הערת המוסר בדבר סירוב לחתום על אישור המסירה כראיה לאמיתות ביצוע ההמצאה). לאור האמור ניתן לקבוע כי האזהרה הומצאה כדין למבקשים.

נניח, לצורך הדיון בלבד, כי המבקשים אכן צודקים וכי האזהרה לא הומצאה להם. הם מבקשים להאריך להם את המועד להגשת התנגדות. במסגרת בקשה כזו על בית המשפט להתייחס גם לסיכויי הגנתם המבקשים. ברי כי ככל שסיכויי ההגנה נמוכים מתעורר ספק האם ראוי להאריך למבקשים את המועד להגיש את ההתנגדות שעה שידוע כי סיכוייה של ההתנגדות להתקבל נמוכים או אפסיים. בענייננו, כל שנטען על ידי המבקשים בהתנגדותם הוא כי סכומי החיוב שחויבו על ידי המשיבה הם מוגזמים ובניגוד להבטחות או התחייבויות עלומות שניתנו להם. מדובר בטענה כללית וסתמית. המבקשים לא הניחו תשתית עובדתית מפורטת לטענה בדבר חיובים מוגזמים ולא פירטו אילו הבטחות או התחייבויות ניתנו להם. כך, לא הסבירו המבקשים מה היה אמור להיות, ולו גם לשיטתם, סכומי החיוב שמותר היה למשיבה לחייבם ובכמה חרגה המשיבה בחייבה אותם מן המותר. אילו כך היה נעשה, ייתכן והיה מקום לשקול להיעתר לבקשה על מנת לאפשר למבקשים לקבל את יומם ולבסס טענותיהם בבית המשפט. ברם, בטענה הסתמית והכללית כי חיובי המשיבה היו מופרזים אין המבקשים יוצאים ידי חובת ההתגוננות בהליך זה. משמעות הדבר היא, כי גם ללא כל חקירה נגדית על התצהיר, אין בתצהיר עצמו כדי לגלות הגנה אפשרית בהליך. משכך, אין כל טעם בהארכת המועד שכן היענות לבקשה להארכת מועד בנסיבות אלה כמוה כדחיית הקץ ותו לא.

לאור האמור לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות בנסיבות העניין. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ב, 29 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: